חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מהלכות יום טוב

מלאכות האסורות והמותרות 
א. 
כל מלאכה שאסור לעשות בשבת אסורה גם ביו"ט. ואפילו ע"י גוי כבשבת. ואין בין יו"ט לשבת אלא מלאכת אוכל נפש בלבד, דהיינו: לישה, אפיה, שחיטה ובישול שבהן יש חסרון טעם אם ייעשו מערב יו"ט (ומן התורה מותרות גם קצירה דישה וטחינה ואסרום חכמים מפני שיש בהן טירחא יתירה ורגילים לעשותן בכמות ויתבטל משמחת יו"ט). והוצאה מרשות לרשות וכן הבערה מותרות ביו"ט לא רק לצורך אוכל נפש דאמרינן בהו מתוך שהותרו לצורך אוכל נפש הותרו גם שלא לצורך אוכל נפש. ונכון להחמיר כדעת י"א שאין להוציא אלא כשיש קצת צורך בדבר כגון שעון וכדו' או אם מתיירא שלא ייגנב (מהרי"ץ). 
ב. 
אסור למרח שום דבר ביו"ט כמו בשבת ולכן אסור לחמם נר שעווה לדבקו בפמוט וכדו' שמא ימרח (ואם הפמוט ממולא בשעווה מותר לנקותו בסכין וכיו"ב בדבר שאינו מוקצה ואין בזה משום תיקון כלי). דבר שאינו מלאכה גמורה ואסור לעשותו בשבת משום רפואה לחולה שאין בו סכנה גם ביו"ט אסור משום שבפסוק נאמר: "אך אשר ייאכל לכל נפש הוא לבדו ייעשה לכם" ודרשינן ולא לרפואה. ומלאכה גמורה דווקא ע"י גוי מותר. 
ג. 
כל המלאכות המותרות דווקא כשהן לצורך אדם אבל לא לצורך בהמה, דכתיב: "ייעשה לכם. וכן אסור לבשל ולאפות לצורך גוי ואפילו להזמין גוי שמתכבד בו שיאכל עמו מאוכל שהכין לעצמו ומחלל שבת בפרהסיא דינו כגוי (וכן שאר המלאכות). 
הכנת אוכל ביו"ט 
ד. 
אוכל נפש מותר לעשותו ביו"ט אעפ"י שאפשר לעשותו מעיו"ט שאינו מפיג הטעם כגון: אפית עוגות או הכנת "קומפוט". [וראוי להחמיר לעשותם מעיו"ט. ומי ששכח או שלא הספיק יעשה ביו"ט בשינוי קצת. (ש"ע המקוצר)] ודברים שאינם מפיגים הטעם אלא שדרך לשעותם לימים רבים כגון "ריבה" וממרח שוקולד אסור לעשותם רק ע"י שינוי. ויש מתירים לתת מים בהקפאה שייהפכו לקרח וכן לעשות "גלידה" לצורך היום. מיני תבלין שאם יטחנם קודם יו"ט יפיגו טעמם מותר לדוך אותם ביו"ט בלי שינוי. וכן מותר לרסק בצל או שום וכיו"ב ודווקא לצורך היום ולא למחר (ודברים שאינם מפיגים טעמם צריכים להזהר לדוכם מעיו"ט, ובשכח מותר בשינוי). וכן מותר לגרר במגרדת גזר או צנון ולרסק תפו"א או בננות וכיו"ב, וגם לטחון בשר במטחנת-יד (ומותר אף להרכיב חלקי המכונה). 
ה. 
מותר ללוש בצק (מקמח מנופה) ולאפות פת ביו"ט בלי שינוי אך אסור למדוד את הקמח אלא לוקחים באומד ואף בכלי המיועד למדידה כשאינו מצמצם לפי מידה מותר. [וללוש ולהקציף "חילבה" מותר בלי שינוי] קמח שכבר נופה אלא שרוצים לנפותו שנית יש לנפותו ע"י שינוי קצת כגון על השולחן במקום לתוך כלי. 
ו. 
עיסה שנילושה ביו"ט מותר להפריש ממנה חלה [ואין לשורפה באין שורפים קדשים ביו"ט וגם אסור לאפותה כיון שאינה ראויה לאכילה שכולנו טמאי מתים. אלא בעודנה בידו דאיל"ה אסורה בטלטול יניחנה במקום המשתמר עד מוצאי יו"ט וישרפנה]. וכן אסור להפריש תרו"מ ביו"ט. 
ז. 
כשמכינים דברי אפייה ביו"ט אסור לעשות בהם ציורים או אותיות ע"י דפוס או לעשות מהעיסה ביד ציורים כדוגמת בע"ח וכדומה. 
ח. 
מותר לברור קטניות וכיו"ב כמות הנצרכת לאותו היום אבל לא בנפה או בכברה. וגם אסור לתיתם במים כדי שתצוף הפסולת או האוכל, אלא יברור ביד וילקט מה שנוח יותר כדי למעט בטירחה, אם הפסולם ואם האוכל. 
הבערה וכיבוי 
ט. 
אסור להבעיר ביו"ט רק מאש מצויה ולכן אסור להדליק גפרור ע"י חיכוך, אבל להדליקו משלהבת של נר וכיו"ב מותר. אחר גמר ההדלקה לא ישליך את הגפרור בחזקה כי עי"כ מתכבה אלא יניחנו בנחת שיכבה מעצמו. 
י. 
אסור לכבות אש ביו"ט. אבל גרם כיבוי מותר אפי' שלא במקום הפסד. והמחמיר לעצמו תע"ב. ולכן מותר להעמיד נר דולק במקום שיכולה הרוח לנשב ולכבותו בתנאי שעתה אינה מנשבת. וכן מותר לפתוח דלת או חלון כנגד הנר הדולק בשעה שאין הרוח מנשבת שאין זה אלא גרם כיבוי. ולהנמיך אש של שלהבת הגז או פתיליות נפט וכדומה י"א שאסור מפני שהוא מקצת כיבוי [ובגז אם יש לו אפשרות להדליק להבה אחרת קטנה יותר שבזה יש להסיר החשש שבלהבה הקיימת יקדח תבשילו או לא יתבשל כ"כ יפה, יש להחמיר ובלא"ה יש להתיר]. אבל לכבות את האש לגמרי בגמר הבישול, אסור. ויש עצה המותרת מעיקר הדין – להרתיח מים בכלי עד כדי שיעלו על גדותיו ויכבו את האש (ויסגור את הכפתור אז) ובתנאי שדעתו לשתות ממים אלו. 
יא. 
מותר להסיר הפחם שבראש הנר כשהוא דולק בין ביד בין במחט. אך לחתוך אסור בין ביד ובין בכלי שמא יחתוך מגוף הפתילה והוי תיקון כלי שאסור. 
יב. 
מותר לחמם מים על האש לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו וה"ה שאר אברים, אבל לא את כל גופו. ולצורך תינוק אם צריך לרחצו אסור ג"כ לחמם מים בשבילו ואפי' ע"י גוי (ובחולה יש להתיר ע"י גוי) אך יכולין להרבות בשבילו דהיינו כשמעמידים מים לבישול מותר להוסיף אז כמות שתספיק גם לכך אך לא להוסיף אח"כ כשהסיר על האש. ומים שהוחמו מעיו"ט מותר לרחוץ בהם כל גופו. אבל בבית המרחץ אסור אפילו רק את פניו ידיו ורגליו, משום גזירת הבלנים שהיו מחממים ביו"ט שיאמרו שהוחמו מעיו"ט [וכל זה במערה לתוך האמבטיה מים חמים שהוחמו על האש מבעו"י אך בשימוש במים החמים שבצנורות יש לצנן בגלל התערבות הצונן בחמין שמתבשלים עי"ז (ש"ע המקוצר בהערה)]. 
יג. 
אעפ"י שנזכר לעיל שמותר לשחוט ביו"ט, אבל אסור למכור את הבשר במשקל וכן בקציצת דמים. אמנם מקרוב הנהיגו בשאר קהילות ישראל שלא לשחוט בהמות (אא"כ לצורך גדול) כשראו שבאים לידי חילול יו"ט במכירת הבשר ושקילתו והשאירו רק את העופות בהיתרם [אבל בתימן היה המנהג פשוט לשחוט גם בהמות כי כולם קדושים וכ"ה המנהג גם כאן בא"י לפעמים במקצת מקומות ויש למנוע כשבאים לידי תקלה (שו"ע המקוצר)]. 
יד. 
כל מוקצה האסור בטלטול בשבת אסור גם ביו"ט. וחכמים החמירו במיני מוקצה שמחמת מיאוס או מחמת שעומד לסחורה וכן במוקצה הראוי למאכל בהמה אעפ"י שמותרים בשבת, שלא יבואו להקל בשאר איסורי יו"ט כיוון שהותרו ביו"ט הרבה מלאכות לצורך "אוכל נפש", וכשטעה ונטל כבר המוקצה בידו א"צ לזרקו מידו אלא מותר לטלטלו למקום שירצה.

עכשיו באתר שטייגן 50 אורחים
יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד